פסיכומטרי מספר 9 – החלום ושיברו (הזמני)

זוכרים אותי? רות אורפז-התשבי, למי שהספיק לשכוח. אתם כבר מבינים שאם אני כותבת שוב, סימן ששי שלי ואנוכי טרם צלחנו את ה-750.

אך הפעם יש לי טענות קשות כלפי המימסד:

א. שמונה פעמים התכוננו לפסיכומטרי. השתפרנו מפעם לפעם. למדנו מטעויות. ואז באו ובאיבחה שינו את הבחינה. מה, משחקים איתנו סולמות ונחשים?
ב. מילא ששינו את הבחינה, אבל הוסיפו חיבור. תסבירו לי למה קרדיולוג צריך לדעת לנסח פיסקת פתיחה?
ג. ומילא שהוסיפו חיבור, אבל למה בכתב-יד? הרי כל מי שעיניו בראשו יודע שכתב היד של רופא חייב להיות בלתי קריא (אלא למי שיש באמתחתו תואר ברוקחות). אז מה הם עושים? הם רוצים להכשיל את המוכשרים ביותר לרפואה?
ד. ומה עם 10,648 הצירופים האפשריים השונים של שלוש אותיות בעברית, ששקדנו, שי שלי ואנוכי, במשך שנים ללמוד בע"פ, על-מנת להצטיין בשאלות ה-פ.ט.ל הידועות לשימצה?

ובכל זאת נוע תנוע, אני משננת לשי שלי השכם והערב, ואנחנו בדרך לקורס פסיכומטרי שיעזור לנו להתכונן לפסיכומטרי מספר 10.

מה לא עושים כדי להיות (אמא של) קרדיולוג?

מבטיחה להמשיך לדווח.

פסיכומטרי וקלפים משוגעים

מספרים על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף.
כבר בכיתה א' לא נחשב בני לתלמיד החזק ביותר בכיתה.
המורה יוכבד נהגה ללהג בחדר המורות (בבית הספר תחכמוני אפילו המורה להתעמלות היתה, באורח יוצא דופן, ממין נקבה) שבכל שנות חלדה, והן היו רבות מספור, לא היה לה תלמיד חלש ורפה שכל מבני פורמן.
השנים לא עשו לו טוב במיוחד, לפחות ככל שמדובר בחריפות השכל.
בגיל מיצוות נהגו להתבדח עליו שמנת האינטליגנציה שלו נמוכה אפילו מחצי מנת פלאפל בשוק בצלאל.
בצבא התלבטו אם יצליח להיות נהג אבל בסופו של דבר מונה להיות עוזר טבח.
בתום שירותו הצבאי החליט בני להתמחות במילוי אליפסות באמצעות עיפרון מספר 2.
ואיפה אפשר למלא אליפסות רבות יותר מאשר בקורס פסיכומטרי של היי-קיו?!

וכך לאחר אימונים מפרכים, שירך דרכו אל הבחינה הפסיכומטרית.

בבחינה ישב בני ומילא אליפסות להנאתו. ממש כפי שאמר המורה בקורס:  הבחינה היא רק סימולציה נוספת – אין מה להתרגש ממנה. אפילו הבוחנת, שמדי פעם שברה את השתיקה באולם ההרצאות בהכרזה המיתולוגית "עוד חמש דקות", לא הרשימה אותו, שכן בני כלל לא פתח את חוברת הבחינה.
לבסוף, כשכל האליפסות כבר היו ממולאות בדיוק מופתי, פרט לאחרונה שבהן, החליט בני, בצעד יוצא דופן של שבירת שיגרה, לפתוח את חוברת הבחינה.
הוא פתח בזהירות את החוברת מצידה האחורי והחל לקרוא בשקיקה את השאלה האחרונה בבחינה.
לאחר התחבטויות ארוכות החליט בני לסמן את תשובה מספר 2.
כחודש לאחר מכן קיבל בני את הציון בבחינה.
795.

כבר אמרנו שתמיד הלך לבני פורמן קלף?

פסיכומטרי מספר 9 - הקפיצה הנחשונית - או חלומה של אם יהודיה

 

שלום. אני רות אורפז-התשבי והיום הוא היום החשוב בחיי.
הכל התחיל לפני 24 שנים בחדר הלידה באיכילוב. מרגע שהגיח שי שלי לאויר העולם היה ברור שהצטרף לעם ישראל רופא נוסף.
ככל שנקפו השנים שאיפת הרפואה רק הלכה והתעצמה (אצלי).
כשהיה בר-מיצווה הבנתי שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על התמחות. בגיל 16 כבר הכל היה מסוכם ומוחלט. שי שלי יהיה קרדיולוג!
הרשיתי לו לטייל בדרום אמריקה (בלעדיי - מי היה מאמין) למשך חודשיים אחרי הצבא רק כדי שיוכל לאחר מכן להתמסר ללמודים במשך 14 שנים בראש שקט (שלי).
והיום פסיכומטרי. תשאלו איך התכוננו? קורס פסיכומטרי כמובן. למדנו ימים ולילות. חרשנו, כפי שהדור של שי שלי נוהג לומר. כל נקודה פחות מ-750 לא תספיק לנו כדי להתקבל לרפואה.
למען האמת, זהו כבר פסיכומטרי תשיעי שלנו. לא נורא. באנו ממשפחה עם הרבה סבלנות.
בפסיכומטרי הראשון קיבלנו 550 - זה למעלה מהממוצע. וכך הלכנו והשתפרנו. פסיכומטרי שישי כבר הניב 630 נקודות. התמדה, כפי שאני משננת לשי שלי, זו תכונה נעלה. פסיכומטרי שמיני הציב אותנו על 660 נקודות.
היום יש לי הרגשה טובה שתבוא הקפיצה הנחשונית. כל הלילה ישבנו לשנן מילים הזויות באנגלית. נו, מה זה כבר כמה שעות חוסר שינה אל מול חלום של 24 שנים?
אם גילנו המשותף הוא 72 וגילי כפול מגילו של שי, אני משננת לעצמי ללא הרף בבית הקפה מול אוניברסיטת ת"א, תוך ציפיה מורטת עצבים לשי שלי שנבחן כרגע, הרי שאני ככל הנראה בת 48.
נו, שי שלי, תעשה אותי אם יהודיה גאה!