פסיכומטרי מספר 9 - הקפיצה הנחשונית - או חלומה של אם יהודיה

 

שלום. אני רות אורפז-התשבי והיום הוא היום החשוב בחיי.
הכל התחיל לפני 24 שנים בחדר הלידה באיכילוב. מרגע שהגיח שי שלי לאויר העולם היה ברור שהצטרף לעם ישראל רופא נוסף.
ככל שנקפו השנים שאיפת הרפואה רק הלכה והתעצמה (אצלי).
כשהיה בר-מיצווה הבנתי שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על התמחות. בגיל 16 כבר הכל היה מסוכם ומוחלט. שי שלי יהיה קרדיולוג!
הרשיתי לו לטייל בדרום אמריקה (בלעדיי - מי היה מאמין) למשך חודשיים אחרי הצבא רק כדי שיוכל לאחר מכן להתמסר ללמודים במשך 14 שנים בראש שקט (שלי).
והיום פסיכומטרי. תשאלו איך התכוננו? קורס פסיכומטרי כמובן. למדנו ימים ולילות. חרשנו, כפי שהדור של שי שלי נוהג לומר. כל נקודה פחות מ-750 לא תספיק לנו כדי להתקבל לרפואה.
למען האמת, זהו כבר פסיכומטרי תשיעי שלנו. לא נורא. באנו ממשפחה עם הרבה סבלנות.
בפסיכומטרי הראשון קיבלנו 550 - זה למעלה מהממוצע. וכך הלכנו והשתפרנו. פסיכומטרי שישי כבר הניב 630 נקודות. התמדה, כפי שאני משננת לשי שלי, זו תכונה נעלה. פסיכומטרי שמיני הציב אותנו על 660 נקודות.
היום יש לי הרגשה טובה שתבוא הקפיצה הנחשונית. כל הלילה ישבנו לשנן מילים הזויות באנגלית. נו, מה זה כבר כמה שעות חוסר שינה אל מול חלום של 24 שנים?
אם גילנו המשותף הוא 72 וגילי כפול מגילו של שי, אני משננת לעצמי ללא הרף בבית הקפה מול אוניברסיטת ת"א, תוך ציפיה מורטת עצבים לשי שלי שנבחן כרגע, הרי שאני ככל הנראה בת 48.
נו, שי שלי, תעשה אותי אם יהודיה גאה!