מספרים על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף.
כבר בכיתה א' לא נחשב בני לתלמיד החזק ביותר בכיתה.
המורה יוכבד נהגה ללהג בחדר המורות (בבית הספר תחכמוני אפילו המורה להתעמלות היתה, באורח יוצא דופן, ממין נקבה) שבכל שנות חלדה, והן היו רבות מספור, לא היה לה תלמיד חלש ורפה שכל מבני פורמן.
השנים לא עשו לו טוב במיוחד, לפחות ככל שמדובר בחריפות השכל.
בגיל מיצוות נהגו להתבדח עליו שמנת האינטליגנציה שלו נמוכה אפילו מחצי מנת פלאפל בשוק בצלאל.
בצבא התלבטו אם יצליח להיות נהג אבל בסופו של דבר מונה להיות עוזר טבח.
בתום שירותו הצבאי החליט בני להתמחות במילוי אליפסות באמצעות עיפרון מספר 2.
ואיפה אפשר למלא אליפסות רבות יותר מאשר בקורס פסיכומטרי של היי-קיו?!
וכך לאחר אימונים מפרכים, שירך דרכו אל הבחינה הפסיכומטרית.
בבחינה ישב בני ומילא אליפסות להנאתו. ממש כפי שאמר המורה בקורס: הבחינה היא רק סימולציה נוספת – אין מה להתרגש ממנה. אפילו הבוחנת, שמדי פעם שברה את השתיקה באולם ההרצאות בהכרזה המיתולוגית "עוד חמש דקות", לא הרשימה אותו, שכן בני כלל לא פתח את חוברת הבחינה.
לבסוף, כשכל האליפסות כבר היו ממולאות בדיוק מופתי, פרט לאחרונה שבהן, החליט בני, בצעד יוצא דופן של שבירת שיגרה, לפתוח את חוברת הבחינה.
הוא פתח בזהירות את החוברת מצידה האחורי והחל לקרוא בשקיקה את השאלה האחרונה בבחינה.
לאחר התחבטויות ארוכות החליט בני לסמן את תשובה מספר 2.
כחודש לאחר מכן קיבל בני את הציון בבחינה.
795.
כבר אמרנו שתמיד הלך לבני
פורמן קלף?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה