יום שני, 20 במאי 2013

תרגול פסיכומטרי עם עוגה עוגה


 
תרגול פסיכומטרי הוא מושג שנתקלתי בו לראשונה בגן ילדים. בדיעבד אני יודע שזה נשמע קצת הזוי. מה לילד בגן ולפסיכומטרי, ועל אחת כמה וכמה תרגול פסיכומטרי?! הזוי ככל שיהיה, זה בדיוק מה שהיה. באותם ימים ארגז חול היה עדיין עם חול-ים ודליים קטנים וכפות גדולות מפלסטיק. וכך היינו משחקים בארגז החול בזמן שהגננת ציפורה היתה יושבת עם ספר צהוב עב-כרס וקוראת, חושבת וכותבת וחוזר חלילה. זה מאוד סיקרן אותי ולבסוף הרהבתי עוז ושאלתי אותה לפשר מעשיה. היא חייכה והסבירה לי שהיא מתכוננת לבחינה פסיכומטרית. עכשיו תבינו, ילד בגן לא יודע מה זה בחינה, ולא מה זה להתכונן והוא בכלל מתקשה לבטא מילה ארוכה כמו פסיכומטרי. אז למחרת שאלתי אותה שוב וקיבלתי את אותה תשובה סתומה. וכך שאלתי אותה יום-יום עד שלמדתי להגיד את המילים. באותו יום חזרתי הביתה והכרזתי בפני אמא וסבתא "ציפורה הגננת מתכוננת לבחינה פסיכומטרי!" אמא שלי כמעט התעלפה; סבתא התפוצצה מצחוק. רק שבוע קודם לכן למדתי להגיד במאמץ רב את המקצוע של אמא שלי וזה באמת היה קשה. היא לא יכלה להיות גננת? או אולי מורה? או שוטרת? אבל לא! אמא שלי בחרה דוקא להיות אפידמיולוגית. לא קלים החיים של ילד בן ארבע.
ביקשתי מציפורה הגננת שתראה לי איך היא מתכוננת לפסיכומטרי הזה. אני דמיינתי שפסיכומטרי זו בטח מפלצת גדולה ומפחידה וציפורה לומדת איך לנצח אותה כדי לשמור על הילדים בגן. אבל ציפורה הראתה לי דפים עם המון המון כתוב והסבירה לי שיש שאלות ובכל שאלה צריך לבחור תשובה בין 1 ל-4. זה היה נראה לי מאוד קל, שלא לומר טיפשי. הרי גם אני יכול לבחור מספר בין אחד לארבע - כבר ידעתי לספור עד חמש! וככה בזמן ששאר הילדים היו משחקים בארגז החול, אני הייתי יושב עם ציפורה והיא היתה מסבירה לי איך פותרים שאלות בפסיכומטרי. עוד מספר ימים חלפו עד שבאתי הביתה מהגן והפעם הכרזתי "גם אני רוצה פסיכומטרי! גם אני, גם אני, גם אני!". ולא עזר לאמא ולסבתא כלום עד שהם קנו לי ספר פסיכומטרי. שעות הייתי יושב, בוהה בכתוב (שלא הבנתי כמובן), ומסמן בקפידה את אחת מהתשובות האפשריות 1, 2, 3 או 4.

חזרתי להפגש עם ציפורה 25 שנים מאוחר יותר. היא כבר לא הגננת שלי. היא עכשיו המנחה שלי לדוקטורט בחקר המוח במכון וייצמן. מסתבר שהצליח לה בפסיכומטרי.

יום ראשון, 12 במאי 2013

המרחק הפסיכומטרי בין לפלנד לפתח תקווה

 
שיעור אנלוגיות בקורס פסיכומטרי הוא בדר"כ שיעור מעניין ומהנה אבל כשאת מלמדת אותו (או כל דבר אחר) בפעם המי-יודע-כמה אפילו הוא מתחיל לשעמם אותך. כמובן, שלתלמידים אין דבר רע יותר ממורה משועממת. וכך הבנתי שאם אני חפצה בטובת תלמידי, אני חייבת למצוא דרך להתעניין מחדש בשיעור. הייתי חייבת זריקת מרץ רצינית כי ראיתי מולי פרצופי תלמידים משועממים, שלא לומר נוטים להירדם.
זה לא פשוט ללמד פסיכומטרי במשך 9 שנים ברציפות. כדי לעשות את זה היטב את זקוקה לזריקות אדרנלין שיעזרו לך להתלהב מחדש מהנושאים שאת חוזרת ומלמדת בכל מועד פסיכומטרי ובכל כיתה. וככה במהלך השנים פיתחתי טכניקות שעזרו לי לשמור על רמה גבוהה של התעניינות והתלהבות מחומר לימודי לעוס עד עייפה. למשל, הייתי מדמיינת שאני שוכבת על חוף הים בפוקט, שמש, חול זהוב, דקלים מתבדרים ברוח קלילה, תאילנדית שתקנית מעסה את כפות רגלי, אני שותה חלב קוקוס היישר מהאגוז שבידי, כשכל אותה העת, אני בסניף פתח תקווה מול 20 תלמידים בעיצומו של שיעור הבנת הנקרא באנגלית, או הגיון בריא במילולית או גיאומטריה בכמותית. קרה אפילו שאחרי שתלמיד שלי ענה על שאלה הגבתי ב: קו-פונקה (שזה תודה בתאית לאלו שאינם למודי טיולים בתאילנד). התלמידים צחקו אבל לא ידעו שזו היתה פליטת-פה פרויידניאנית. וככה מדי פעם אמרתי "מרסי" (כשהייתי בעיני רוחי בריביירה הצרפתית); "טשקולר" כשאני בבזאר הגדול באיסטנבול או סתם בוהה בספינות החוצות את הבוספורוס המרהיב ביופיו; או דנקה-שיין, עת אני רוקדת עד אובדן חושים בדיסקוטק בברלין.
אבל עכשיו, שוב שמתי לב לעייפות המשועממת הניכרת על פני התלמידים שלי וידעתי שפעם נוספת אני חייבת למצוא משהו מלהיב במיוחד, לצאת בדחיפות לטיול במקום אקזוטי כלשהו. משהו שיעורר אותי, שיתן לי אנרגיות להמשיך את השיעור בהתלהבות ובקצב שתלמידי ראויים לו. המוח שלי החל לעבוד בקדחתנות. לאן אטייל היום? מזוית העין ראיתי על הלוח את המילה כלב. האסוציאציה התבקשה.
אחרי כמה דקות של התלהבות התחלתי לחוש בקור מקפיא, יבש וחודר עצמות. רצתי למזגן וכיביתי אותו לפני שאהפוך לנציב קרח. כיבוי המזגן גרר תגובות מחאה מיידיות של הכיתה. אנחנו מתים מחום, מה את עושה? זעקו. ואני, מורה מצפונית, מקצועית ואמפטית, היש מצב שאתן לתלמידי היקרים למות מחום? אבל הייתי בלפלנד, על מזחלת הנגררת במהירות על ידי 8 כלבים והרוח מכה בפני ללא רחם, הקור היה פשוט בלתי נסבל!
 
 
לקח לי כמה שניות להתעשת ולחזור אל עצמי, הישר מן המזחלת בצפון פינלנד, אל המציאות של שיעור אנלוגיות בקורס פסיכומטרי בקיץ לוהט בכיתה בפתח תקווה...




יום שלישי, 7 במאי 2013

800 בפסיכומטרי וההיפוקמפוס של סבתא

 
להגיד לכם שהיה קל? תשכחו מזה! אני בכלל פולני, אז אמא שלי חינכה אותי ששום דבר לא הולך בקלות. אפילו נוצה היא כבדה אם אתה זה שצריך לסחוב אותה, אמא שלי משננת באוזני מאז שאני זוכר את עצמי. מאז ה-800 בפסיכומטרי הפכתי למעין גורו של החברה' בענייני פסיכומטרי ולאייקון בעיני החברים בפייסבוק. אוצר מילים פסיכומטרי נהיה השם השני שלי. מתייחסים אלי כאל מילון פסיכומטרי מהלך. איפה לעשות קורס פסיכומטרי למזלי הם לא שואלים. הם יודעים שעשיתי בהיי-קיו. והקטע? פתאום מתייחסים בכבוד להפועל ת"א שאני אוהד ולפינק פלויד שאני מעריץ. כאילו שספורט או מוזיקה קשורים באיזו שהיא צורה לציון פסיכומטרי, גבוה ככל שיהיה. איך עשיתי את זה, אתם בטח תוהים. אז בואו ואשתף אתכם.
זה מתחיל באודי, המורה שלי לפסיכומטרי. בחור ביישן, חכם ובעל ידע פסיכומטרי עצום. בעצם זה מתחיל בהחלטה שקיבלתי לפני הקורס שהפעם אני אעשה בדיוק מה שהמורה יגיד, בניגוד לבית ספר, שם בדר"כ עשיתי בדיוק להיפך והממוצע 70 שלי בבגרות יכול להעיד על כך.
כבר בשיעור הראשון אודי אמר כמה דברים חשובים. שינה זה דבר חשוב לפסיכומטרי. הוא הסביר משהו על מחקרים בהארוורד ועל חלק במוח שנקרא היפוקמפוס ונראה כמו סוסון ים (לא פחות ולא יותר). הבנתי ש-6 שעות השינה שהתרגלתי אליהן מפקודות מטכ"ל, אולי מספיקות לגוף כדי לנצח בקרב אבל לא יספיקו למוח בשביל ללמוד. התחלתי לישון 8 שעות בלילה. הוספתי גם שעת שינה בצהרים, כמו סבתא שלי, כי פתאום העלתי סברה שיתכן שחוכמת החיים המופלגת שלה קשורה למחקר מהארוורד ולסוסון הים המסתורי. בנוסף, הסביר אודי את "מוח בריא בגוף בריא". כתוצאה מזה, במקום ללכת למכון כושר פעם בשבועיים, התחלתי ללכת כל יום. על ההליכון למדתי מילים מבריינווש בטלפון.
בעבר לא הלכתי הרבה לסרטים אבל אודי אמר שצריך ללכת לסרט בכל שבוע כדי להתאוורר ואני הרי החלטתי לקיים תרי"ג מצוות פסיכומטרי אז הקפדתי על כך. חברה שלי חשבה שאני יוצא מדעתי. בהתחלה היא חשבה שאני בדיכאון מרוב שעות השינה (סטודנטית שנה א' לפסיכולוגיה...) ואח"כ התלוננה על האובססיביות של סרט בשבוע ושל מכון כושר כל יום. אבל היא התרגלה. אודי גם אמר פעמיים בשבוע בירה עם חברים. דוקא לא סבלתי מי-יודע בירה אבל מה לא עושים בשביל פסיכומטרי?! אז יצאתי עם חברים לשתות פעמיים בכל שבוע.
ההנחייה האחרונה שלו בשיעור הראשון היתה סופסוף לגבי הלימודים עצמם. תלמדו אבל אל תחרשו! הוא ביקש שנתרגל בין שעתיים לשלוש בכל יום, לא פחות אבל גם לא יותר. לפי מה שאמר הנחתי ששעתיים וחצי זה האופטימום וזה בדיוק מה שתרגלתי בכל יום. בשיעור השני הוא דרש שבמשך זמן התרגול נכבה את הצ'ט בפייסבוק ואת הטלפון. דממת אלחוט הוא קרא לזה. זה הזכיר לי את הצבא אבל קיימתי גם מיצווה זו.

כאשר בישרתי לסבתא על הציון, הסברתי, שכדי להצליח בפסיכומטרי כנראה שצריך בעיקר לישון, לעשות כושר, לראות סרטים ולשתות בירה. סבתא חייכה. היא הסבירה לי מה זה גן רצסיבי וסיפרה שהגנים של מחוננות רצים אצלינו במשפחה מזה דורות. היא התוודתה שלא גילתה לי את זה קודם כי לא רצתה להלחיץ אותי.