יום שבת, 27 באפריל 2013

השעון נראה כמו שרודף אחרי עצמו... עד לונדון

 
אני וזמנים לא הולכים ביחד. השעון שלי מכוון למהר בעשר דקות כי ככה אני מאחר רק ברבע שעה בערך. כשעוברים לשעון קיץ או חורף, לוקח לי חודש בכלל לקלוט את זה. כל מי שקובע איתי יודע מראש שאין סיכוי שאגיע בזמן. אפילו לא במקרה. המוח שלי הוא לא שעון שוויצרי, אולי גבינה שוויצרית, אולי שעון בדואי. אם אין עדיין שם לסינדרום הזה אז בטח יקראו לו על שמי, יחזקאל צינצנטוס, או אולי סתם חזי, שם החיבה שלי.
ואז מגיע הפסיכומטרי.
מילא שהקורס מתחיל בתשע בבוקר אבל פתאום צריך לעשות כל דבר על זמן. הרגשתי אבוד. מועד אפריל הלך והתקרב. למדתי היטב באתר של המרכז הארצי על הרשמה לפסיכומטרי אבל הבנתי שלדעת איך להרשם זה לא מספיק בשביל ציון פסיכומטרי ראוי לשמו. בעצם יש לומר ציוני פסיכומטרי, כי הייתי צריך לרשום גם את אחי יהושפט. כן, כן, יש לי אח תאום. ויש בינינו סידור. יש דברים שאני עושה בשביל שנינו ויש דברים שהוא. הרשמה לפסיכומטרי זה עלי. הסתכלתי על טבלת מועדי פסיכומטרי ובחרתי לנו את מועד אפריל. אתם צריכים להבין, מי שיש לו פחד גבהים מרגיש חרדה לא רק כשהוא עומד במרפסת בקומה 20, אלא גם כשמדברים על מקומות גבוהים ואפילו כשרק מוזכרות מילים שמתקשרות לגובה. צוק, למשל, או מעלית, שלא לדבר על שמות התואר גבוה, תמיר וכיוב'. אצלי זה אותו דבר עם שעון וזמנים (אוף!). אז כבר בחירת מועד פסיכומטרי גרמה לי לרעוד כי המילה מועד, אתם מבינים, לא עושה לי טוב.
זה בטח לא גנטי כי עובדה שלשפי, אחי התאום הזהה, אין את זה. הוא דוקא דייקן להחריד. אבל שלא תחשבו ששפי מושלם. לשפי יש חרדת זכרון. כל החיים הוא מפחד שישכח משהו. ביום הזכרון הוא לוקח ואליום (שזה קל לנו להשיג כי אמא שלנו רופאה והיפוכונדרית וארון התרופות שלנו בבית לא היה מבייש את מחלקה פנימית גימל בתל השומר). כל מי שמכיר את שפי יודע שאסור להגיד לו "אל תשכח..." או "תזכור...". זה מטריף אותו. הויכוח הכי גדול בין ההורים שלנו היה האם לעבור דירה לישוב השכן או לא. אנחנו גרים בזכרון וזה מהווה טריגר לחלק מהתקפי החרדה של שפי. אמא הציעה שנעבור לישוב השכן, פראדיס. אבא התנגד והיה ריב גדול. נשארנו בזכרון אבל שפי לוקח באופן באופן קבוע תרופה נגד חרדה.
אתם כבר מבינים שמשפחת צינטנטוס היא משפחה מאוד מיוחדת. הגנים של השגעונות זה מהצד של אמא. חכו שאספר על סבתא טובה. ועוד לא הזכרתי את אבא שלי. קצת לא נעים להגיד אבל אבא שלי יקה. כלומר, ה-או-סי-די שלו זה לא משהו פרטי שלו אלא חלק מהגן התרבותי שמשותף לכל היקים. תקראו את "פחד גבהים" של אריקה ג'ונג כדי להבין איך נראית האסלה בשירותים שלנו. הוא דוקא לא כועס עלי כשאני מאחר כי אמא הסבירה לו עוד כשהייתי קטן שאני לא שולט בזה.
אז זה ככה אצלנו: אבא יקה, אמא פסיכיאטרית היפוכונדרית, שפי עם הזכרון ואני עם העמידה בזמנים. משפחה שכזאת. וכאמור, על סבתא טובה עוד אייחד בעתיד סיפור נפרד. רק כרמז אגיד שאנחנו כולנו שפויים לגמרי בהשוואה אליה.
ועכשיו מועד אפריל.
תקשיבו, כשאתה מפחד ממשהו, אתה תעשה הכל כדי להימנע ממנו, נכון? אז הפתרון שלי לחרדה מהמילה מועד הוא להפנים רק  את המשמעות השניה שלה. ואז אין לי חרדה. אז בשבילי מועד אפריל זה כושל אפריל ומכישלון אין לי שום פחד! אבל הרי אין טעם ללכת על משהו שאתה בטוח הולך להכשל בו, נכון? בקיצור, רשמתי רק את שפי לבחינה וגם לקורס (היי קיו, הקורס הכי הכי בזכרון יעקב).

אני נסעתי ללונדון ללמוד בלונדון סקול אוף אקונומיקס. גם אחלה טלוויזיה ובעיקר אין מועד פסיכומטרי. שפי אומר שהלכתי לו לתאום הנשיה...


‏2 comments:

  1. 9 מבחני פסיכומטרי ולא עובר את 650, זה לא סימן חיובי.
    אמנם אפשר להמשיך לנסות ולפי הסתברות הוא יפגע בבחינה שבה הוא יצליח באחוז גדול.
    אבל לקחת בחשבון- יש אנשים שמוציאים 700+ בניסיון ראשון. סוג מאוד מסויים של אנשים,
    ואם באמת קשה להוציא מעל 700 בניסיון ראשון, האם הוא יצליח לעבור את כל הלימודים הקשים שיהיו לו במהלך התואר?
    הפסיכומטרי הוא כלום בהשוואה לדבר האמיתי.

    השבמחק
  2. אני עשיתי את מועד אפריל גם, וגם למדתי בהייקיו! אבל אני חייב להגיד שלמרות שעמידה בזמנים נראת לך תכונה ממש עדיפה (שלי יש אותה בכמויות) אני חייב להגיד לך שהייתי מוותר עליה בכיף בשביל תכונות אחרות שאין לי.

    השבמחק